16/08/2019
דמשק – סאנא
יום השנה ה-13 של ניצחון יולי מציינים אותו בכבוד רב בשל שההתקוממות הלאומית שברה דרך נחישותה, את כל האגדות שנרקמו מסביב ליכולות של האויב הישראלי, ובכן התקוממות זו שינתה את כל מאזני הכוח באזור והוכיחה כי היא הדרך היחידה אשר ביכולתה לשמור על כבוד העמים.
התוקפנות הישראלית נגד לבנון ב-12 לחודש יולי 2006 מהווה זיכרון שלא יישכח בקרב הלבנונים בפרט ובני ערב בכלל כאשר רצתה הישות הציונית יחד עם תומכיה בארה”ב ובמערב להשמיד את מסלולה של ההתקוממות הלבנונית והערבית, אבל התוצאות היו בניגוד לציפיותיהם של הישראלים והאמריקנים, ובכן בבוקרו של יום 13 יולי 2006 התיר האויב הישראלי את הרסן למכונת המלחמה הפראית שלו כדי שתוריד את מכותיה על שכונות המגורים, בתי העניים, בתי הספר, בתי החולים, בתי החרושת, הגשרים וכל התשתיות תוך מבצע נקם נגד הפעולה של ההתקוממות הלאומית אשר הביאה לחיסולם של 8 חיילים ישראלים ולמעצרם של שניים אחרים.
כן ההתקוממות עמדה בתוקף מול התוקפנות הברוטלית ושיגרה מאות טילים שהגיעו לעומק השטחים הכבושים וגרמו למתנחלים הישראלים הלם ובהלה וגם כן חוללו מבוכה גדולה מדינית וצבאית בקרב יחידות הצבא הישראלי שהופתעו למכביר למראה היכולות הענקיות של ההתקוממות על אף הפעלתם של מכשירי הריגול והמודיעין שלא יכלו לגלות אפילו אחד מפרטי הפעילות של ההתקוממות.
ישראל פתחה בכל מיני ההרעשה וההשמדה באמצעות מטוסי הקרב, הארטילריה, ספינות המלחמה והטנקים שניסו לחדור לעומק שטחי לבנון, אבל אנשי ההתקוממות היו על המשמר בבנת ג’בייל, במרון א-ראס ובאזורים אחרים בקרבת הגבולות, והאוייב הישראלי ניסה לגבש הפסקת אש בשל שהרגיש תבוסה וחוסר אונים מול המבצעים האיכותיים של ההתקוממות הלבנונית, אבל ארה”ב ובשיתוף פעולה עם הנסיכויות במפרץ תרמו חלק בהמשך התוקפנות, דבר שאילץ את שרת החוץ האמריקנית דאז קונדליזה רייס להסכים לכך אחרי כישלון ישראל להגשים אף אחת ממטורתיה ואכן האש הופסקה ביום 14 לחודש אוגוסט בהתאם להחלטת מועה”ב 1701 שאסרה על ישראל לחזור ולתקוף את שטחי לבנון, ובכן הפך יום זה ליום שחור בדברי ימיה של הישות הישראלית.
ככה זה נכתב בעיתון א-ת’ו’רה און ליין שיצא היום לאור תחת הכותרת / ניצחון יולי המרשים ….
ניצחון יולי המרשים .... 2019-08-16